במהלך ההריון עם התפתחות העובר נפרדת הלשון מרצפת הפה. לעתים היפרדות הלשון מתקיימת חלקית.

במצב כזה, ברוב המקרים, נראה קרום או מיתר המחבר את הלשון לרצפת הפה.

לעתים לא נראה מיתר כלל (מה שמכונה "לשון קשורה אחורית"). 

ההיפרדות החלקית עלולה להגביל את תנועת הלשון וליצור קשיים בהנקה.

​

על מנת שתינוק יוכל לינוק עליו להיצמד (TO LATCH ON) אל שד אימו.

הלשון נשלחת לתחתית הפה, התינוק פוער את פיו לרווחה ומכניס את הפטמה אל פיו כך שתגיע לחיך העליון שלו.

אז התינוק סוגר את פיו ובאמצעות הלשון יוצר ואקום על השד.

הלשון מבצעת תנועות של גל היוצרות לחץ שלילי אל השד, מה שמפעיל את רפלקס שחרור החלב.

​

במידה והלשון קשורה במידה מסוימת לרצפת הפה והיא אינה מסוגלת לתפקד במלואה, הדבר עלול למנוע ממנה את האפשרות לבצע את פעולת היניקה. לשון לא מתפקדת עלולה להוביל לכאבים או פצעים בפטמות ולאורך זמן למיעוט כמויות חלב בשד.

​

לעתים הלשון הקשורה נראית לעין באופן בולט על ידי מיתר המחבר בינה לבין רצפת הפה, אך לעתים לא נראה את המיתר.

יש לבצע אבחנה תפקודית של הלשון - מה היא מסוגלת לבצע?

​

אם זיהינו לשון קשורה, ננסה לבדוק קודם מה יכולת התפקוד שלה. לעתים שיפור ההצמדות אל השד או פעולות אחרות של הגמשת הלשון או למידת הפעולה הנכונה, יכולות לסייע ולמנוע את הצורך בהתרת הלשון אצל הרופא. 

​

במידה והלשון לא מסוגלת לתפקד ניתן לבצע הליך של התרת הלשון.

פעולה כירורגית זו היא פשוטה יחסית וניתן לבצע אותה אצל רופא אשר מומחה ומנוסה בכך. לרוב יבצע זאת רופא שיניים או רופא פה ולסת.

​

סימנים ללשון קשורה:

• כאבים או פצעים בפטמה שלא עוברים גם לאחר שיפור ההצמדות אל השד

• לשון מחופה חלב 

• צקצוקים במהלך ההנקה (חוסר יכולת לעשות ואקום על השד)

• חיך עליון גבוה וצר

• נשיכות במהלך ההנקה

• לשון קעורה 

• הנקות קצרות, תינוק שאינו שבע רצון בהנקה או לאחריה

​

גם אם אחד או יותר מהסימנים הללו קיים, אין הכרח כי מדובר בלשון קשורה.

יש להסתכל על התמונה הכוללת ולנסות לאבחן כי אין סיבה אחרת לקושי. 

בכל מקרה של חשש ללשון קשורה, מומלץ להתייעץ עם אנשי מקצוע מנוסים, עם עדיפות לאנשי מקצוע המבינים גם בהנקה.

​

​